יפני – JAPANESE

הקעקוע היפני לא מצייר פריט בודד על העור. הוא בונה קומפוזיציה שזורמת עם הגוף: דרקון שמטפס לאורך השריר, קרפיון שעולה נגד הזרם, גלים ועננים שממלאים את הרקע ומחברים את הכל לתמונה אחת. לכן הסגנון נראה טוב דווקא בגדול, ולכן הוא מתוכנן כמכלול מראש גם כשהביצוע מתפרס על כמה מפגשים.

בסטודיו של אלי שוולדר בפתח תקווה נעשית העבודה הזו מאז 2003.

מה מאפיין קעקוע יפני

• דמות מרכזית מהמסורת: דרקון, קרפיון קוי, נמר, פניקס, גיישה או סמוראי
• רקע שממלא את החללים: גלים, עננים, קווי רוח, פרחי סאקורה ואדמונית
• קווי מתאר ברורים עם מילוי וצללה, כך שהעבודה נשארת קריאה לאורך שנים
• התאמה לאזור בגוף: שרוול, גב, חזה או ירך, כך שהקעקוע הולך עם תנועת השריר
• תכנון המכלול לפני המחט, גם כשהעבודה נעשית בכמה פגישות

הדמויות ומה שעומד מאחוריהן

בסגנון היפני לכל דמות יש משמעות מקובלת, וזו אחת הסיבות שאנשים נמשכים אליו. אין כאן כללים נוקשים, אבל כדאי להכיר את המשמעויות לפני שבוחרים.

• דרקון נחשב לשומר. ביפן הוא לא יצור מאיים אלא סמל של חוכמה וכוח שמגן.
• קרפיון קוי מסמל התמדה, בזכות האגדה על הדג ששוחה נגד הזרם ובסופו הופך לדרקון.
• נמר מייצג אומץ והגנה מפני מזל רע.
• פניקס הוא התחדשות, ולכן הוא בחירה נפוצה אחרי תקופה שנסגרה.
• פרחי סאקורה מזכירים שהיופי זמני, כי הפריחה נמשכת ימים ספורים בלבד.
• אדמונית קשורה לשפע ולביטחון עצמי.

מה כדאי לדעת לפני

הסגנון אוהב שטח. אפשר לעשות קעקוע יפני קטן, אבל הכוח שלו נמצא בקומפוזיציה. בגודל קטן מדי הפרטים מתמלאים ומאבדים קריאות עם הזמן.

צבע או שחור לבן. שתי הדרכים נכונות. שחור וצללה נותנים מראה מסורתי ונקי, וצבע מדגיש את הקשקשים, הפרחים והלהבות.

זה מתחיל בשיחה. לפני שמתחילים סוגרים מה הדמות, לאן היא מתפתחת ואיך היא יושבת על הגוף. זה מה שמונע מצב שבו מוסיפים בהמשך חלק שלא מתחבר.

החלמה לוקחת זמן. ככל שהשטח גדול יותר כך ההחלמה ארוכה יותר, ובין מפגש למפגש צריך לתת לעור להתאושש. בסוף כל מפגש מקבלים הוראות טיפול, וההקפדה עליהן היא מה שקובע איך הקעקוע ייראה בעוד עשר שנים.

עבודות בסגנון יפני